Close

21/05/2017

תעתועי הניצחון

אמנם צרפת קבעה ניצחון למועמד המרכז-שמאל על פני המועמדת הקיצונית והמסוכנת של מפלגת “החזית הלאומית”, אך היא טרם יצאה מאזור הסכנה. השיטה המסובכת שיכולה לנטרל כל ניסיון לרפורמה, והקיצונים שעדיין אורבים לשלטון, לא מבשרים טובות לאחת המדינות החשובות בעולם.

שיטה מסובכת

לפני כמה שנים טובות למדתי בשיעור “משפט חוקתי” באוניברסיטה לה-סורבון, כי שיטת המשטר בצרפת היא אינה נשיאותית כמו בארצות הברית, אך גם לא פרלמנטרית כמו בישראל או בצרפת של הרפובליקות השלישית (1870-1940) והרביעית (1946-1958). שיטת המשטר בצרפת הינה שיטה משולבת לפיה גם לפרלמנט וגם לנשיא סמכויות כבדות משקל, כפי שרצה מייסד הרפובליקה החמישית ב-1958, הגנרל דה-גול (de Gaulle).

בפועל, כוחו של הנשיא תלוי בפרלמנט. אם יש לו רוב בפרלמנט, הוא כל יכול. אך אם לא, הוא נהפך לדמות טקסית עם שני “נשקי” יום הדין: הוא רשאי לפזר את הפרלמנט והוא יכול לארגן משאל עם בנוגע לחוק או על לשינוי של החוקה שברצונו להעביר. על מנת למנוע את התרחיש הזה, בו אין לנשיא רוב פרלמנטרי, משנת 2002 שונתה החוקה על מנת לתאם את זמני הבחירות לנשיאות ואת הבחירות לפרלמנט. הרעיון הוא שיבחר פרלמנט שיתאים ברוחו לנשיא שנבחר חודש קודם.

הבחירות לפרלמנט הן מחוזיות ומתקיימות כמו הבחירות לנשיאות בשני סבבים. התנהלות זו נוטה להטיב עם שתי מפלגות השלטון הגדולות, הסוציאליסטים משמאל והגוליסטים, ממשיכיו של גנרל דה-גול, מימין. כך למעשה, כפי שסיכם Le Point (“הנקודה”), אחד השבועונים בצרפת, מתקיימות בצרפת בחירות בשישה סבבים הכוללים בחירות מקדימות בשתי המפלגות הגדולות, שני סבבי הבחירות לנשיאות ושני סבבי בחירות לפרלמנט.

מצב חסר תקדים

הבחירות לנשיאות האחרונות טרפו את הקלפים. בפעם הראשונה בהיסטוריה של הרפובליקה החמישית, שתי מפלגות השלטון המסורתיות לא הצליחו להעלות את המתמודדים מטעמן לסבב השני; המפלגה הסוציאליסטית התרסקה לחלוטין. יתרה מזאת, לעמנואל מקרון (Emmanuel Macron), הנשיא הנבחר, אין עדיין מפלגה המייצגת אותו בפרלמנט. אמנם הוא נבחר עם רוב גדול של 66.10%, אך בפועל מספר זה מייצג רק 43.63% מהאזרחים בעלי זכות הצבעה. הרבה מתוכם הצביעו יותר נגד יריבתו מבעדו. זאת אולי הסיבה שלפי סקר שפורסם לפני מספר ימים, 61% מהנשאלים לא מעוניינים ברוב פרלמנטרי לטובת מקרון.

בלי רוב שכזה, יהיה לנשיא קשה מאוד עד בלתי אפשרי, אם בכלל הוא רוצה בכך, להעביר רפורמות ההכרחיות להצלת הכלכלה הצרפתית ולהחזרת השקט החברתי. כך, המצב הכלכלי הקשה והתסיסה החברתית שהביאו למפלגות הקיצוניות הישגים חסרי תקדים, רק יחריפו בחמש השנים הבאות עד סבב בחירות הבאה.

הקיצונים אורבים

ניצחון מקרון רק דחה את הקץ. לה-פן (Marine Le Pen) הצליחה לנרמל את מפלגתה בעיניי צרפתים רבים, גרפה יותר משליש הקולות והצליחה להציב את עצמה כ-האופוזיציה בה’ הידיעה.

לשם השוואה, ב-2002, סירב שיראק (Jacques Chirac), נשיא צרפת שהתמודד בשנית, להתעמת בטלוויזיה מול אביה של לה פן, ג’אן-מרי לה-פן (Jean-Marie Le Pen), אשר העפיל במפתיע לסבב השני של הבחירות לנשיאות. ג’אן-מרי לה-פן היה מוקצה מחמת מיאוס. בסבב השני שיראק קיבל 82.21% מהקולות. אחוז הפתקים הלבנים או הפסולים היה 5.39%. בעצם נוצרה “חזית רפובליקנית” מוצהרת שהורכבה מכל המפלגות, מימין ועד השמאל הקיצוני, בעד שיראק ונגד מפלגת “החזית הלאומית” של לה-פן.

לעומת זאת, לקראת הסבב השני של ה-7 במאי 2017, מקרון התעמת טלוויזיונית מול מרין לה-פן, וכך הציב אותה כבת שיח נורמטיבית ולגיטימית בנוף הפוליטי הצרפתי. רבים מהפוליטיקאים מימין או משמאל נמנעו מלהמליץ עליו, בניגוד לרעיון של ה-“חזית הרפובליקנית”. בסופו של יום, מקרון קיבל בבחירות רק 66.01% אחוז מהקולות בעוד שאחוז הפתקים הלבנים או הפסולים עמד על 11.47% וההשתתפות בכלל בבחירות הייתה הנמוכה ביותר מאז 1969.

אך גם את השמאל הקיצוני אין לשכוח. המתמודד המרכזי של השמאל הקיצוני, ג’ן לוק מלנשון (Jean (Luc Mélenchon קיבל ‘רק’ 19.58% מהקולות בסבב הראשון. אם נחבר לתוצאה שלו את תוצאות שלושת המתמודדים האחרים של השמאל הקיצוני, המספרים מגיעים ל 21.49%, ועולים על תוצאתה של מרין לה-פן. אם נחבר את קולות המצביעים למועמד הסוציאליסטי המון (Benoît Hamon), שכמו קורבין מבריטניה לקח מפלגה שמאלנית שלטונית קלאסית והפנה אותה לשמאל היותר רדיקלי, מגיעים ל-27.35% מהקולות.

בעבר, שיבח מלנשון מפגינים שצעקו “מוות ליהודים” ברחובות פריז ותנועתו “החזית השמאלנית” תומכת באופן רשמי בחרם הערבי על ישראל, ה-BDS. הוא משתלח תדיר בקהילה היהודית בצרפת על תמיכתה בישראל וגיוס צעיריה לצה”ל, וטוען להתנשאות היהודים על עמים אחרים. מבחינתו הקהילה היהודית, שספגה כבר 11 הרוגים בשנים אחרונות וחיה מאחורי הגנה מתמדת של הצבא, היא “קהילה אגרסיבית”.

המון מצידו תומך בהקמה מדינה פלסטינית כשלב מקדים לכל תהליך שלום עם ישראל.

תסריט בלהות

הן השמאל הקיצוני והן הימין הקיצוני בצרפת אורבים לשלטון בעוד חמש שנים. לאור העובדה שהסיכויים שמקרון יוכל לשפר את מצבה של צרפת מעטים, במיוחד בלי רוב פרלמנטרי, לא מן הנמנע שכבר ב-2022 צרפת תהיה תחת שליטה של מפלגה קיצונית, מימין או משמאל.

כולי תקווה שאני טועה, אך תסריט סביר הוא חמש שנים של הידרדרות, בעוד הנשיא חסר השפעה; עליה לסבב השני בבחירות ב-2022 של מועמד החזית הלאומית או/ו מועמד שמאל קיצוני; ועליה לשלטון של אחד מהם. זה ימשיך בפיזור הפרלמנט, משאל עם נשיאותי לשינוי חוקה להבטיח רוב פרלמנטרי או נטרול הפרלמנט, הפעלה של סעיף 16 של החוקה הנותן שליטה ללא גבולות לנשיא במצבי חירום וכדומה. אני מניח שתהיה מהפכה אשר תעביר את צרפת בתוך כמה שנים למצב של דיקטטורה פופוליסטית, בדומה למה שהתרחש בוונצואלה או ברוסיה. דרך אגב, מקרה כזה, של נשיא שנבחר באופן הדמוקרטי ביותר ונהפך במהרה לדיקטטור, לא יהיה תקדימי בצרפת. כך, ב-4 בנובמבר 1848, שרל-לואי נפוליאון בונפרטה, נבחר ברוב קולות לנשיא הראשון של הרפובליקה השנייה. מי שיהפוך אחרי ארבע שנים ב-1852 לנפוליאון השלישי, קיסר הצרפתים, יעזוב את השלטון רק ב-1870 אחרי נפילתו בשבי הפרוסי. האם מקרה דומה יקרה שוב בצרפת? בעיני, זהו תרחיש סביר. נדע בוודאות עוד חמש שנים.

תמונה של מקרון:

עמנואל מקרון בערב הניחצון.

מקור התמונה

אישור: https://creativecommons.org/licenses/by-nc-sa/2.0/

תמונה:

מרין לה-פן אורבת לשלטון

מקור התמונה

אישור: CC BY 4.0

 

 

תגובות

1 תגובה על "תעתועי הניצחון"

avatar
החדש ביותר הישן ביותר
בנימין
אורח

נראה לי הידיעה הזו תשמח אותך,
החל מהשבוע: רופאים מצרפת יוכלו לבצע סטאז’ והתמחות בישראל
פרופ’ גרוטו: “בוגרי הרפואה מצרפת יידרשו לבחינה לקראת סטאז’ והשלמת תקופת סטאז’ בישראל. מי שהשלים לפחות שנת התמחות אחת בצרפת, לא יידרש לבחינה”.

התחנות נגד האיוולת טוחנות לאט אבל בסוף טוחנות :))