Close

04/11/2016

האם אתה ליברל?

ברוך השם, משרד התקשורת הודיע שחוק סינון המרשתת של ח”כ שולי מועלם לא תקודם, לפחות לפי הכותרת בעיתון “הארץ”.
מעז יצאה מתוק, ובזכות הצעת החוק הכל כך גם בעייתית מאוד וגם מטופשת מאוד הזאת, היממה האחרונה הייתה הצצה נהדרת לעולם (הקטן מאוד, הקטן מידי) של הליברליזם הישראלי וביאור המושג הזה.

קודם כל עליי להדגיש שאין קשר למונח לפי שימושו בארה”ב אלא למונח המקורי האירופאי ושנית שמדובר רק בהבנתי ובדעתי.

המונח ליברליזם מגיע מהמילה Liberty, חירות בעברית.

אתמול, חבר המגדיר את עצמו כליברל-שמרן רשם לי בתגובה שחירות היא ערך חשוב אמנם אבל יש ערכים אחרים גם חשובים. בכך לדעתי הוא חוטא לתפיסה הליברלית. בתפיסה הליברלית, חירות האדם איננו ערך אלא מסגרת חברתית תקינה. חירות האדם הוא פועל יוצא של השוויון הקיים בין כל בני אדם (לשים לב, שיווין ולא זהות).
ז”א כל בני האדם שווים ולכן אין זכות לאף אחד לכפות את רצונו על האחר.

חירות מוגבלת רק על ידי שני דברים:
א- חירות האחר (עבדות, גנבה, הרג וכו’ אסורים כי הם פוגעים בארבע אמותיו של החירות של האחר) כמובן
ב- וויתור מרצון. פולחן הדתי הוא דוגמה טובה לוויתור מרצון. יש לי את החירות לנסוע בשבת ויש לי את החירות להחליט שלא לנסוע.

עוד סוג של ויתור מרצון הוא החוק במדינה דמוקרטית. במדינה דמוקרטית כל המערכת הוא פועל יוצא של רצון האינדיווידואלים המרכיבים את החברה האזרחית. המדינה הוא מעין וועד בית, נציגיו נבחרים על ידי בעלי הבתים (האזרחים) ועם “חוקי משחק” ברורים ומוגדרים על ידי האזרחים עצמם. מי שלא שמח מהחלטה יכול לצאת מהמשחק, יעני לעזוב את המדינה.
מדובר בעניין של מחירים: לא מסכים עם החלטה x? אפשר להשלים (כי עדיין שווה להמשיך במשחק), לשלם את המחיר לפי חוקי המשחק (ז”א לשלם את המחיר של אי-ציות דמוקרטי) או לעזוב.
במדינת לאום, יש קשר חזק וזהות משותפת בין בעלי הבתים/ה אזרחים, דבר המתבטא בתוך חוקי המשחק, ובהחלטות עצמם , אבל זה כבר לפוסט אחר.

“יופי” יגידו לי חבריי משמאל ומימין. המדינה מחליטה שמהיום מסננים את המרשתת או שהיא לוקחת על עצמה את נושא התקשורת או החשמל. מה הבעיה? אין פה כפייה, לא תרצה, צא!
לכן פה נכנס עוד רובד חשוב והוא רובד גודל המסגרת.
ככלל אצבע, בד”כ ככל שהמסגרת גדולה יותר ככל שקשה יותר לאינדיווידואל לקום ולעזוב את המשחק.
מדינה, אדרבה מדינת הלאום שלי קשה מאוד לעזוב. מחוז, קשה לעזוב, אבל פחות ממה שקשה לעזוב מדינה. עיר קשה לעזוב, פחות ממחוז. שכונה, פחות. קהילה, פחות. בית, פחות.
לכן ככל שהמסגרת גדולה כך החוק הוא פחות וויתור מרצון ויותר כפייה הפוגעת החירות.
וזה למה ליברל לא אוהב חוקים. כדברי שקד במאמרה ב-“השילוח”, כל חוק הוא הצעת אי אמון באזרחים.
תפקיד המדינה הוא לא להרבות בחוקים אלא רק במחויבים על ידי המציאות ובראשם ביטחון. כמובן שלא להיכנס אליי לדירה ולהתערב בחיי הפרטיים באופן מוגזם.
הכל עניין של איזון.יש דברים שהם בהחלט לא כשרים (איסור לבעלי בתי קרקע לחלק ולשכור כראות עינם את בתיהם, כפייה לתשלום להסתדרות ועוד הרבה), וכאלו בתחום האפור (משרד תרבות?).

עד עכשיו דיברתי רק על התפיסה הערכית ולא על יעילות. אמפירית ולפי השכל הישר כל מה שרשמתי לעיל גם נכון יעילותית. תחרות מביא לקדמה, להורדת מחירים וכו’. ככל שהמסגרות גדולות הם פחות יעילות ומזבזות כסף וכו’.

אבל…וזה אבל גדול, לראייתי מי שתומך ברעיונות ובהצעות של הליברליזם רק מתוך רצון ליעילות ולא ממקום של הבנה שבני אדם נולדו שווים ולכן אין לאף אחד זכות לכפייה על האחר, לא ליברל באמת.
המבחן הוא בפגיעה בציפור הנפשו של אותו אדם. מי ש-“ליברל” לביטול מכסי ייבוא אבל לא מוכן לוותר על הרבנות הראשית, אינו ליברל בעיניי. ליברל נבחן מול מה שהוא מתעב. לא מול מה שהוא אוהב. בעד שבירת ההסתדרות אבל מתנגד למצעד הגאווה בירושלים? מצטער, לא ליברל. תומך בהקמת התאגיד כי קלמן לבינסקיד גויס? לא ליברל.
ההצעת חוק של מועלם הייתה דוגמה מאלפת. גם אני מתעב פורנו. ועדיין, אני מצפה מליברל להתנגד לסינון אוטומטי של הפורנו בדיוק כמו שהיה מתנגד לסינון אוטומטי של איין ראנד, הייק, פרידמן, ריקרדו או טוקוויל. ואת זה לדאבוני לא ראיתי מספיק.

בתמונה ריקרדו, לא פורנו.

14937215_10155408241854745_52166763620863962_n

תגובות

תהיה הראשון להגיב!

avatar