Close

22/05/2016

על כניסת ‘ישראל ביתנו’ לקואליציה והתוצאות של המהלך

פורסם בפייסבוק לאור ההתפתחות באקטואליה

מאז הרכבת הקואליצה אחרי הבחירות האחרונות ולמרות הישג הליכוד, אנחנו מתנהלים בקואליציה של 61 חברי כנסת. הדבר הזה אמנם מבטיח את נאמנות של המפלגות השותופות אך מאידך מאפשר לכל אחד מאחרוני חברי כנסת מן הליכוד, שלפעמים קשר בינם לבין האידאולוגיה של ז’בוטינסקי פשוט לא קיים, לסכן את הקואליציה בשביל כל שטות פופוליסטית. שמענו על אמסלם את נגוסה ולא סתם לא שמענו על המסוכנים באמת, חיים כץ לדוגמה.
לכן ובמיוחד לקראת הצבעה על התקציב אשר יכולה להבטיח יציבות לשנתיים הבאות, או לשלח את כולנו שוב לקלפי, היה חשוב לראש הממשלה להרחיב את הקואליציה שלו.

בסופו של יום, ליברמן נכנס. בעצם, מהרגע שהבין שנתניהו רציני בכוונתו להכניס את העבודה ולהבטיח לעצמו יציבות לא היו לו אופציה אחרת לשרוד פוליטית. ונתניהו הבין את הדבר וידע להשתמש בזה

אני לא אוהב את ליברמן. הרטוריקה שלו היא בעתייתית מאוד, לאומנית וכוחנית. אני חושב שמדובר באיש פופוליסטי שחוץ מרטוריקה לוחמנית לא הוכיח לעולם את עצמו בשום תפקיד. תפיסותיו אנטי-ליברליות והפוכות מאלו של הליכוד. האיש (ומפלגתו) אינו ימני באמת. הוא תומך בכינון מדינת ערבית ביו”ש וברמה הכלכלית, עד שלשום, אורלי לוי הסוציאליסתית הייתה מספר 2 ברשימתו.

עכשיו, ניצבת מולו כמה אפשרויות. הראשונה, לעמוד על מילותיו ובאמת לעשות סדר במערכת ובמערכה. אמן.

אלא שחבריי השמאלנים לא ידאגו יותר מידיי. רוב הסיכויים שבדיוק כמו נתניהו, ליברמן יסתתר מאחורי תירוצים בסגנון יועץ המשפטי או בית משפט העליון, על מנת לא לקיים שום דבר מהרטוריקה שלו.
יתרה על כך, לא יופתע בכלל, אם הוא ישמיל ויאותרג בתקשורת, דתנא “מה שרואים מכאן לא רואים משם”.

עם כל מגרעות שלו המחיר של כניסת בישראל ביתנו קטן בהרבה מהמחיר של כניסת מפלגת עבודה או יותר נכון חלק מחברי הכנסת של הסיעה

מלכתחילה מהלך הצטרפות העבודה לא היה עסקה טובה לנתניהו, הן ברמה הפוליטית והן ברמה האידאולוגית.

למהלך, שהיה בגדר של התערבות בוטה, לא בפעם הראשונה, של הבית הלבן בדמוקרטיה הישראלית, היה מחיר כבד. לא רק מבחינת חלוקת תיקים אלא יותר חמור מבחינת מדיניות. יד על ההגה שמאלנית הוא דבר מסוכן מאוד למדינת ישראל, מדינית ככלכלית.

לעומת ליברמן, הרצוג דרש מחיר גבוהה מאוד לסחורה פגומה ולסיעה מפוצלת שאי אפשר היה לסמוך עליה לעתיד.

בסוף, מפלגת העבודה, שחלק מחבריה מעדיפים לשבת עם הטרוריסט אבו מאזן מלשבת עם ליכודניק, שילמה את המחיר של הצטרפות מבלי להצטרף באמת.

ואין מה לעשות, מדובר על משחק סכום אפס. פגיעה בעבודה זה טוב לליכוד. ומה שטוב לליכוד טוב למדינת ישראל.

חוץ מהרצוג ומפלגתו עוד קורבן עיקרי של המהלך היה משה בוגי יעלון. יעלון איש טוב על בטוח, ואפשר להעיד על יושרו ועל צניעותו. מפאיני”ק של פעם שהבין את האסון הטמון בתהליך אוסלו. כשר ביטחון היה חבר ההתיישבות (לפחות המאורגנת והממלכתית). האמת שאני מעדיף אותו על ליברמן.

ועדיין טוב שהתפטר (פוטר, הודח…)
האיש לא היה מוכן לשום פשרות. מספרים שבהיותו בצבא בעת ריצות מסביב למגרש במד”ס הוא לא היה מוכן לחתוך פינות. במגרש בצבא אולי זה עובד אך לא בפוליטיקה שהיא כאמור אמנות של פשרות.

אבל מעבר לכך, ובהמשך ישיר לתפיסות המפא”י האיש התבלבל על התפקיד שלו ועל התפקיד של הצבא. שר הביטחון אינו הנציג של מערכת הביטחון בממשלה. הוא אמור לדאוג לטובת אזרחי ישראל ולא לטובת למערכת.
בדיוק כמו ששר המשפטים אינו אמון על הגנת מערכת המשפט (לידיעת שופטי עליון ומערכת ‘ידיעות אחרונות”).
אבל יתרה מכך, ויותר חמור הוא התפסיה התערבותה של המערכת במשחק הפוליטי והשדה האזרחי, ופולטיזציה של הצבא הוא דבר נכון.
הדבר התבטא בדברים שהוא עשה כמו ההתערבות הבוטה בתהליך המשפטי בפרשת אלאור עזריה או הגיבוי לאלוף הפטפטן ובמה שהוא לא עשה, לדוגמה סגירת או לפחות רפורמה של גל”צ, הוצאת תחום הנוער מחיל החינוך, שבירת תקרת הזכוכית לקצינים חושבי כיפה למטה הכללי ועוד.
פרשת יאיר גולן היא החמורה מכולם. יעלון היה צריך לפטר אותו על המקום מהצבא. ואם לא עשה, טוב עשה נתינהו לפטר אותו הוא. חבל רק שזאת לא היית הסיבה, לפחות ברמה הציבורית. קצינים פטפטנים ומשטר דמוקרטי לא יכולים להתקיים בו-זמנית.

ד”א למיטב הבנתי, הוצע ליעלון משרד החוץ והיא אפשר לבוא בטענות לנתניהו שלא שמר על כבודו.

מצחיק לראות אתו שקראו לו אתמול “הזוי”, מבקשים ממנו לחזור לשמאל, להצטרף ולהנהיג את העבודה. זה יהיה נהדר למדינת ישראל ולמפלגה עצמה כשגם העבודה באופן רשמי יוותר על התהליך המדיני, אך זה כנראה לא יקרה. מקסימום מפלגת גנרלים שלא תשרוד יותר מקנדנציה אחת.

בסיכום הדברים, על הדרך וכנראה מבלי שנתניהו מתכוון לכך קיבלנו שני דובדבנים בקצפת. לראשון קוראים אורלי לוי שהוציאה את עצמה מסיעתה היות ולא תוכנן השפעתה בנושאים “חברתיים”.
אני שמח מאוד שהיא לא תוכל להשפיע ואני שמח שכרגע, איך שהדברים נראים ולפי לשון החוק, לא נראה אותה בכנסת הבא.

לדובדבן השני קוראים יהודה גליק. ליכודניק אמיתי מהאגף הליברלי, אחד מגיבוריי המוכיח שגם צדיק יכול להיות ח”כ.

By Jonathan Klinger (Flickr: חבר הכנסת אביגדור ליברמן (10292500195)) [CC BY-SA 2.0 (http://creativecommons.org/licenses/by-sa/2.0)], via Wikimedia Commons

תגובות

תהיה הראשון להגיב!

avatar