Close

11/04/2016

לוחם או מחבל

אוטובוס ישראלי הרוס אחרי פיגוע התאבדות שביצע מחבל פלסטיני ב-5 במרץ 2003 בחיפה.

הרבה מחבריי מזלזלים במשפט הבינלאומי. לדעתי טעות בידם. אמנם דינים אלו מבוססים לחלוטין על מוסר מערבי הבדיל בין אזרחים ללוחמים, אך עדיין מדובר על משפט מחייב. אם מדינת ישראל מחליטה לא לציית לו, היא צריכה לעשות זאת מתוך מודעות ושיקולי עלות מול תועלת. בהיותינו מדינה קטנה הנמצאת מתחת לביקורת תמידית, גם אם לא בצדק, ומכיוון שגם ככה אנחנו חולקים את אותו המוסר שמאחורי הדין הבינלאומי ההומניטרי, עלינו להכיר אותו, לציית לו, ואפילו להשתמש בו כשאפשר.

המשפט הבינלאומי ההומניטרי מחייב אותנו (ואת כל העולם בהיותו משפט בינלאומי מנהגי jus cogens) להבחין בין לוחמי אויב, הזוכים להגנה משפטית בעת לכידתם, לכל השאר.אין במשפט הבינלאומי שום הבחנה אחרת. זאת אומרת שכל מעשה אלימות על ידי מי שאינו מוגן משפטית כחייל טויב הינו מעשה פלילי ובאחריאות הפנימית של הריבון המקומי. אצלנו אלו מדינת ישראל בשטח הריבוני שלה וצה”ל ביו”ש.

על מנת לקבל הגנה משפטית על הלוחם האויב לעמוד בכמה תנאים:

  • זיהוי ברור (מדים, תג…)
  • ארגון צבאי עם מבנה ארגוני ההיררכי, מסודר וברור
  • שמירה על עקרונות הדין הבינלאומי ההומניטרי שהחשוב בניהם הוא עיקרון ההבחנה (בין לוחמים לאזרחים)

ברור לנו שאין ארגון או מפגעים ערבים מסביבנו אשר עומדים בקריטריונים האלו. הזיהוי שלהם לא ברור (מסתובבים בלי מדים או מורידים אותם לפרקים על מנת להסתתר בין האזרחים – לחלק ארגון צבאי מסודר לחלק לא – ואף אחד לא שומר על עיקרון הבחנה).

אם כך מה זה טרור?

לטרור אין כרגע שום הגדרה בדין הבינלאומי המבדיל אותו מסתם מעשים פלילים. אנחנו, בשפה המדוברת וגם לפעמים בחוק הפנימי, רגילים לקרוא טרור את אותם מעשים פלילים שנעשים מסיבות אידאולגיות.

האם המחרתות היו אם כך חבורה של טרוריסטים?

לפי הבירטים בוודאי היו. אבל אנחנו היהודים, בתוך ומחוץ למחתרות, הוספנו, ברמה הפנימית ערכית, עוד הבחנה. הבדלנו בין מי שומר על ‘עיקרון ההבחנה’ (בין חיילים לאזרחים) המוגדר “לוחם בלתי חוקי” לבין מי שתוקף אזרחים וחיילים ללא הבדל המוגדר טרוריסט.

אי לכך, המפגעים הערבים בכלל ואותו מפגע מחברון בפרט אינם לוחמי אויב הזכאים להגנה משפטית מיוחדת מחויב לפי הדין הבינלאומי ההומניטרי. דינם תלוי לחלוטין בהחלטות פנימיות של הריבון המקומי (בחברון הריבון הוא צה”ל). שנית, ברמה הפנימית לא מדובר במעשי פלילים רגילים מכיוון שיש כוונות  אידאולוגיות מאחורי ההתקפה. שלישית, לא מדובר “בלוחמים בלתי חוקיים” כמו לוחמי המחתרות מכיוון שאין למחבלים בכלל ולמחבל בחברון בפרט שום הבחנה בין אזרחים לחיילים. אין בעצם ארגון ערבי אחד העושה ההבחנה הזאת.

לרוב, זה המקום שיש עונים: “אבל לפלסטינים אין אופציות אחרות, אין להם צבא והם לא יכולים להקים צבא ולכן הם משתמשים בטרור”. ואני עונה:

– יש להם צבא בצורת מנגנוני ביטחון מסודרים.

– יש להם צבאות מחוץ לתחומי השטח – בעזה לדוג’ – ועדיין אותם ארגונים צבאים או סמי צבאים לא שומרים על עקרונות הדין הבינלאומי, תוקפים מרכזי אוכלוסייה אזרחית וכדומה.
– החוק הבינלאומי לא מכיר בשום מושג שהוא לא חייל ולא פלילי. או במילים אחרות, באסה להם אבל ככה זה.
– במקרה שעדיין בן אדם רוצה למרוד נגד מה שהוא רואה כעוול צריך א- לשאת באחריות למעשים. ב- להשתמש באמצעים לא אלימים עד כמה שאפשר ג- אם אין אופציה אחרת חוץ משימוש בכוח יש להשתדל כמה שיותר לציית לתנאים הנדרשים (דוגמאות: גנדי, מנדלה, הפרטיזנים נגד הגרמנים, IRA של מייקל קולינס) ובמיוחד לשמור על העיקרון החשוב והוא עיקרון ההבחנה.

למי שמעוניין אני מעביר סדנאות והרצאות בנושא החוק הבינלאומי ומדינת ישראל.

פוסם בפייסבוק ב11/04/16

תגובות

תהיה הראשון להגיב!

avatar