Close

16/11/2015

שלושה ימים אחרי הפיגועים בפריז

d262af_82aba3d6b43246a7a6e004d36ec64074*כתבתי במקום אחר שאנחנו צריכים להתנהג כראוי ללא קשר לתגובה לדבר. 
כך עם עניין הדגל הצרפתי המונף ברחובות ירושלים ומאיר את החומות או את הכנסת. 
נכון, הצרפתים מתעלמים ונכון צרפת לא היית תמיד (וגם לא תהיה) ב-“צד שלנו”. אז מה? זא עושה את הדבר פחות ראוי? ממש לא. 
אמא שלי תמיד לימדה אותי: תתנהג טוב ללא קשר לאחרים.

*צרפת כמדינה לא תשנה את גישתה למדינת ישראל. היא תמשיך לתמוך בקיום שלנו ותמשיך לבקר את המדיניות “הערבית” של מדינת ישראל. 
הדבר לא קשור לאנטישמיות או לכמות של אזרחים צרפתים מהגרים מוסלמים אלא לתפיסה עולם על מהות של הגדרת זהות לאומית. 

*מקובל להזדזע יותר מהאירועים בפריז מהאירועים היום-יומיים בסוריה או במדינות אחרות. זה בסדר.

אנחנו תמיד מצטערים יותר על פגיעה בקרובים מעל פגיעה ברחוקים. ועם כל הכבוד, ומכל הסיבות, פריז יותר קרובה אלינו מדמשק. פריז יותר קרובה אלינו ערכית, תרבותית, משפחתית…
ובדיוק כמו שכואב לי יותר פיגוע בארץ מפיגוע בצרפת, כואב לי יותר פיגוע בצרפת מפיגוע בלונדון, פיגוע בלונדון מפיגוע בקהיר…

אגיד את האמת, הפיגועים נגד היהודים בטולוז ובפריז שנים עברו הכאיבו לי יותר מהפיגועים של יום שישי. אפילו היית לי מעין “רווחה” מכך שהפיגועים האלו יתרחשו ביום שישי ולא בשאר השבוע. ההרגשה שלי היא נורמלית והיא בסדר. פגיעה בקרובים כואבת יותר.

וכן, גם כמות של הרוגים היא דבר שמשפיע. לכן, אין לי טענות נגד התקשורת על העיסוק בפריז במקום העיסוק ביעקב ונתנאל ליטמן הי”ד. 

*אני לא יודע מה תהיה התגובה של צרפת. רפיסות כמו תגובתם של הספרדים אחרי פיגועי מדריד או התעוררות לאומית. בנתיים מה שאני רואה זה רק קוטבים. המשך הטיעון של “היאוש” (כן בדיוק כמו אצלנו) על ידי האליטות הבורגניות הפסדאו-אינטלקטואליות מחד, ומאידך תגובה פבלובית לאומנית של הרבה צרפתים (כולל יהודים וכולל יהודים שכבר עלו ארצה) שעושה את המשחק של מלפגת החזית הלאומית הקיצונית.

*הערה אחרונה וקטנה: אחרי התגובה הצרפתית בתוך צרפת ומעצרם המינהליים של 160 אנשים וחיפושים בביתם (אשר הביא שלל רב בנשק), הרבה ימניים טוענים “תראו גם הצרפתים משתמשים במעצר מינהלי, משמע שזה כלי דמוקרטי” או לחילופין “רופסים, הצרפתים האלו! למה לא עשו את זה מוקדם יותר?” .

אז זהו, שלא יכלו לעשות מוקדם יותר ולא מדובר בכלי שאפשר להשתמש בדמוקרטיה. מעצר מינהלי נוגד כל המסגרת של חירות ושיווין (שהדמוקרטיה כמשטר הוא רק פועל יוצא שלה). מעצר מינהלי הוא כתם על הדמוקרטיה הישראלית.

לכן בצרפת, עד הלילה שבין שישי לשבת והכרזת מצב חירום במדינה הדבר היה אסור וגם החיפושים בבתים היו אסורים. עם כל בעיותיה, צרפת עדיין מדינה דמוקרטית.

גם המצב החירום מוגבל בזמן ובהיקף על ידי החוקה והוכרז על כל המדינה רק פעם אחת (ב-1961 כתוצאה מניסיון הפיכה על ידי אנשי צבא) מאז כינונה של הרפובליקה החמישית, ושלוש פעמים (1955 כתגובה לגל טרור של החזית לשחרור האלג’ריה וב-1958 בגלל עוד ניסיון הפיכה).

פורסם במקור כסטטוס בפייסבוק.

תגובות

תהיה הראשון להגיב!

avatar