Close

24/09/2015

הגיע הזמן שגם ישראל תתערב

לוחמים בסוריה ב-2012

לפעמים מעז יוצא מתוק. ואולי החרפת משבר הפלטים באירופה, יאלץ את המערב להתרעב ולגרום להפסקת ההרג במרחב הסורי-עיראקי.

זהו מאמר שכתבתי לפני כמה שנים בתחילת המלחמה בסוריה, עוד לפני הופעת המדינה האיסלאמית. 

במקרה הסורי דווקא חוסר אדישות לנעשה הנו אינטרס ישראלי. המאמר מציע דרך פעולה אפקטיבית למקבלי החלטות. 

לפני כמה שבועות, יצאתי עם חברים מהאוניברסיטה לפסטיבל האורות בירושלים. בין מופע מרהיב למשנהו השיחה גלשה לכיוונים פוליטיים וערכיים. שאלנו את עצמנו, כסטודנטים טובים למדעי החברה, עד כמה מותר למדינה לפגוע במוסר משיקולים ראליסטים והאם לא קיימות סיטואציות שבהן התוצאה מצדיקה את האמצעים. על דבר אחד כולנו הסכמנו, כשאינטרס ומוסר נוטים לאותו כיוון, על המדינה לפעול לטובתם.

ברם, בזמן שפה בארץ, אנו יוצאים לפסטיבל האורות בעיר העתיקה של ירושלים או שותים להנאתנו מרגריטה על חוף תל-אביבי, מתרחשת דרמה. כמה מאות קילומטר צפונה, במדינה השכנה שלנו, הלוא היא סוריה, מתחוללת מלחמת אזרחים. מלחמה לא יפה, מלחמה שכל כולה פשעי מלחמה. מלחמה שבה האויב של הצבא הוא דווקא האזרח והאויב של האזרח הוא האזרח האחר.

בזמן שהמערב מגנה, מגנה ועוד מגנה, ושרוסיה מחבקת בעל בריתה הרצחני, ההרג ממשיך. אך לאחרונה, מתחילים במערב לדבר על האופציה הצבאית. ואיפה ישראל בסיפור? וגם, מה טוב לישראל?

ישראל מתחילה, זה מכבר, לגמגם כמה גינויים. אך לדעתי זה אינו מספיק. זה לא מספיק אפילו אם נעדיף את השיקולים הראליסטים על השיקולים המוסרים. זאת מכיוון שהמצב של כאוס הקיים ומתפתח הוא המצב הגרוע ביותר לישראל. כולנו מבינים שלא טוב לישראל לבנון מספר שתיים, עוד יותר גדולה ועוד יותר חמושה, בצפון.

פתרון אחד לאותו כאוס, יהיה סוריה במצב שבו הייתה עד תחילת ההתקוממויות. שלטון מרכזי רודני – של אסד או של המורדים של היום – אך חזק ויציב. מצב זה איפשר כמעט ארבעים שנות שקט בגולן. מלחמה בגולן אולי אין, אבל גם חומוס בדמשק אין. טילים מאיראן לחיזבאללה דרך דמשק, דווקא יש.
הפתרון השני והטבעי יותר יהיה חלוקת סוריה למעין קונפדרציה. כל “מדינה” תהיינה בעלת אוטונומיה רחבה. הדוגמה החיה, התוססת והמצליחה הנה כורדיסטן הצפון עיראקית. שם לשלטון המרכזי העיראקי אין השפעה בזמן שהכורדים מנהלים מדינה משגשגת מאז הפלת סדאם חוסיין. כך סוריה תחולק למדינה עלוואוית, למדינה כורדית, למדינת “חלאב”, למדינת “דמשק” וכן הלאה. מצב זה יהיה אופטימלי לישראל. נוכל לשמור על הגולן בלי עוררין, נוכל לכרות ברית שלום עם חלק מאותן מדינות או לפחות לקיים איתן יחסים תקינים. במיוחד עם העלוואים, הדרוזים והכורדים. גם לא תהיה לנו אויבת בת 22 מיליון תושבים כשכנה.

הקהילה הבינלאומית, מסיבות שונות שלא המקום פה לדון בהם, לא אוהבת התפרקות של מדינות. לכן, בכדי לגרום לדבר זה לקרום עור וגידים, על ישראל להציע את רמת הגולן כבסיס להתערבות צבאית הומניטרית למדינות המערב.

סיכויי ההצלחה של ההתערבות יוכפלו באמצעות השאלת רמת הגולן, כי הרי לכוחות יהיה לאן להתקפל, להתכונן, להתאמן וכהנה. כל זה במקום שהכוח הבינלאומי ייהנה מסביבה ידידותית וגם מוכרת – קצרין דומה יותר לעיר אירופאית או אמריקאית מלעיר סורית, ולא רק בגלל תנאי תברואה.

במקרה דנן האינטרסים פוגשים את המוסר. אכן, מעבר לערך המוסרי , מהלך כזה הנו אינטרס ישראלי עליון. קודם כל, זה יאפשר למדינת ישראל להשפיע על המטרות של אותה התערבות לכיוון הפתרון האופטימלי עליו הסברתי לעיל. זה גם ייצור אהדה, קרבה והכרה בישראל בקרב הקצינים והחיילים של אותם כוחות (מספיק לדבר עם חיילים מכוחות האו”ם ברמת הגולן בכדי להבין את השפעת הצבתם שם על רמת אהדתם לישראל). זה יאפשר הכרה, קרבה, שיתופי פעולה והפרייה הדדית בן צה”ל לבין כוחות המערב. זה יאפשר הגנה מרבית על הגולן מול הכאוס בסוריה. זה ייצב את ישראל מצוין בקהילה הבינלאומית. זה יאפשר “דה פקטו” לפחות בשלב ראשון ואולי אפילו “דה יורה” אם נגיע למצב הרצוי בסוריה, הכרה ברמת הגולן כישראלית.

כל זה לא יעלה שקל למדינה כי המערב ישלם , צה”ל לא יכנס כלל לסוריה ואפילו במקרה של כישלון המבצע של המערב, ישראל תצא מרווחת מהסיפור.

לפעמים “לצאת מהקופסה” משתלם.

תגובות

תהיה הראשון להגיב!

avatar