Close

28/09/2012

יהדות צרפת: בין הפטיש לסדן

בית כנסת של רחוב פבה בפריז

בקרוב אציין את שנתי התשיעית בארץ. תשע שנים של אושר והגשמה. לטעמי, סיבה מרכזית להצלחת קליטתי נמצאת במניע שהיה לי מהרגע שעברתי את דלת משרד הסוכנות היהודית בפריז. לא עליתי על מנת לצאת ממקום שלא קיבל אותי, לא ברחתי, לא הייתי לפליט התר אחר מקום מקלט. עליתי מטעמים אידאולוגיים של חזרה למולדת.

 

אודה על האמת, אינני ‘צרפתי’ אלא ‘יהודי מצרפת’. ברם, אינני מתיבייש בחיבתי הרבה לצרפת – בהיותי פרנקופיל’. אני מודה לעם הצרפתי ולצרפת על קליטת אלפי משפחות יהודיות אשר ברחו ממדינות ערב, רבבות פליטים שגורשו אחרי קום המידינה. אני מודה על קבלתם, על הענקת אזרחות, על התנאים הסוציאליים, על הלימודים האקדמיים החינמיים ועל מתן האפשרות להגיע לכל תפקיד, לכל מקצוע או לכל מקום אליוהם רצו להגיע. צרפת ההיא הייתה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

 

את צרפת ‘ההיא’ הערכתי ואותה אני זוכר. אלא שכיום יש ‘צרפת אחרת’. צרפת אשר מתמודדת עם משבר כלכלי, משבר דמוגרפי ומעל הכל משבר זהותי; צרפת אשר הופכת למקום הרבה פחות ידידותי לחצי מיליון היהודים שבתחומה. את תסמיני הסכנה אנו רואים אף כאן בישראל: היהודים מצרפת אינם לוקחים סיכונים, הם רוכשים דירות בארץ למקרה ש… וכל שנה מארגנים גל תיירותי ענק השוטף את תל-אביב ואת אילת. החיבור למדינת ישראל הנתפסת כמקלט, ניכר עד מאוד.

 

התקשורת הישראלית, מסיבותיה, התעלמה מתקרית אנטישמית חריפה שהיא חלק מגל גואה: הושלך רימון יד על מרכול יהודי קרוב לפריז. גם בצרפת התקשורת והשלטונות התעלמו. הסיבות לכך הן שני התהליכים העיקריים שמשפיעים לרעה על חיי היהודים וקשורים זה לזה.

 

הראשון הינו ההתעוררות של אידיאולוגיה צרפתית קלסית השוללת כל קיום של תת-קבוצה לאומית-איתנית, בעלת אמירה פוליטית משלה, בתוך ”הקהילה הלאומית” הצרפתית. ולכן, כתנאי לכך שתהיה לה כזאת, הקהילה היהודית מתבקשת לצאת מהכלל הצרפתי. על היהודים לבחור בין התבוללות כאינדיבידואלים לבין הסתגרות בקהילה בעלת זהות נפרדת: גם הם, ‘יהודים מצרפת’ וכבר לא צרפתים שלמים’.

 

שנית, היהודים נמצאים בין פטיש האסלאם לבין הסדן של צלבני דת ה”חילוניות” הרפובליקנית (Laïcité בצרפתית).  אירועי תחילת חודש תשרי חושפים את הטרגדיה שבסיטואציה הזאת. מחד, פטיש אלימות על רקע דתי כמו פיצוץ רימון היד בסופרמרקט של הקהילה, וקריאות ”איטבח אל יהוד” בהפגנות במרכז פריו. מאידך, סדן בדמות מנהיגה פוליטית, המייצגת 20% מהעם הצרפתי, הדורשת לאסור את חבישת הכיפה ברחוב ועיתון “סאטירי” המשווה יהודים לאסלאמיסטים קיצוניים. יש להוסיף כי אין מדובר ברשימת בל אירועי השבועיים האחרונים, אלא רק בבולטים שבהם.

 

בעקבות מצבה הקשה של יהדות צרפת, לנוכח האנטישמיות הדתית והאנטישמיות החילונית העולות בתנועת מלקחיים אל מול הקהילה היהודית השלווה, אשאל מה תפקידנו כישראלים? ראשית כל, לדעת מה קורה ולהביע סולידריות בלי התנשאות – מדובר בקהילה היהודית החזקה והמאוהרת ביותר הקיימת בחו”ל – ובפעם הבאה שאתם פוגשים ביהודי הצוף מצרפת בקיץ תל-אביבי, תזכרו שהוא אחיכם. אבל מעבר לכך, מדינת ישראל והמוסדות הציוניים צריכים להתאמץ ולהראות ליהודיי צרפת שמדינת ישראל אינה רק מקלט. מדינת ישראל היא ייעוד בעבור עם ישראל. ישנם מקלטים רבים אחרים, כמו ארה”ב וקנדה, ולא פחות טובים, אבל מולדת אמיתית יש רק אחת…

 

הערה: מדובר בתור דעה שפרסמתי במקור ראשון בספטמבר 2012 ועברה עריכה במערכת העיתון. 

היום הייתי כותב אחרת כנראה ומסביר יותר על המורכבות של הנושא. גם המצב בצרפת ישתנה מאז. 

תגובות

תהיה הראשון להגיב!

avatar